אח"כ אמר לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת. להדריך את ישראל במדות טובות ובמדת הרחמנות וכיוצא בזה. לפי שהתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך. ולכן ראוי שיעשה לחבירו כמו שהוא רוצה שיעשו לו. שיחזירו לו שורו ושיו לאבידתו. ולכן אמר לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים. כי זה אין דבר ראוי. והוא אכזריות גדולה להעלים עין. שהוא הגורם. וזה ג"כ הוא כנגד יצר הרע שהוא מטעה אותו. ואומר לאדם מה לך לילך אחר השוורים והכבשים. יבא בעל השור ויעמוד על שורו. ואתה לך לבקש פרנסתך והעלם עין כאלו אינך רואה. זאת היא עצה נבערה מעצות יצר הרע. לזה אמר לא תראה ולא תאמין לדבריו ולא תשמע אליו להעלים עין. אלא השב תשיבם לאחיך. לזה באה זאת האזהרה בלשון לא תראה. וכן לא תוכל להתעלם. לשבר מתלעות עול הוא נחש הוא יצר הרע. וכן אמר על זה הדרך לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם. בעצת יצר הרע. לא תעשה כן אלא הקם תקים עמו. וזהו כעין מה שאמר בואלה המשפטים כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו. בעצת יצר הרע. לא תעשה כן אלא עזוב תעזוב עמו. ולפי שזה מדבר כנגד יצר הרע. אמר שם שונאך. שהוא שונא ואויב לנו. כאומרו אם רעב שונאך האכילהו לחם הנאמר על יצר הרע. כי להתיש כחו צריך להאכילו מלחמה של תורה. ולכן משימין כלי [עם] עפר בשעת המילה להשליך שם הערלה שכרתו מהמילה. שהוא במקום מזבח אדמה. וזה למדוהו מג"ש נאמר בערלות פלשתים וימלאום למלך. ונאמר במקום אחר וימלאום עפר. מה כאן עפר אף להלן עפר. וכל זה לפי שהוא מאכל נחש דכתיב ונחש עפר לחמו. ולכן אחר שאנו כורתים הערלה ומחלישים כחו והוא רעב. צריך להאכילו ממאכלו שהוא עפר. וזהו אם רעב שונאך האכילהו לחם. ולכן יש להשליך הערלה בעפר או בחול. ואולי הטעם בזה הוא להורות שבזכות המילה יהיו זרע ישראל כעפר הארץ וכחול אשר על שפת הים. ולא יפחדו מלהכניס בניהם לברית מילה אולי יסתכן. כי כבר הבטיחנו והיה זרעך כעפר הארץ וכחול אשר על שפת הים. ולכן לזכר זה משימים בשעת המילה כלי בעפר או בחול כדי להשליך שם הערלה. ולכן בכאן כנגד זה השונא אמר כי תראה חמור שונאך רובץ. שהוא רומז ליצר הרע:
ומצאתי סמך לדברי. בפירוש הטעמים שעשו על צד הקבלה. ואמרו שם תלשא תורה לבושי אש. פירוש אש דת למו הלא כה דברי כאש. פירוש תפארת שהיא תורה שבכתב שיסודה רחמים. ולבושה להבות אש שהיא הגבורה וכו'. עתה אחזור לפרש מה שהתחלתי. תלש"א כדמות סמ"ך עומד על התפארת. רמז לסמא"ל לקטרגו. יען כי הוא תלוש ונגרש מאצילותו. אזלא גריש רביע. זה למול זה הולכים ומביטים פנים כנגד פנים. עורכי מלחמות. זה לגרש את זה וזה לגרש את זה ממחיצתו. וסוף סמא"ל להיות רובץ כדמות חמור תחת משאו. לפני כתר הרחמים. ונרמז זה בפסוק כי תראה חמור שונאך. שונאך זה סמא"ל אשר מחנותיו מהם צורת גמלים וצורת סוסים וחמורים. רובץ תחת משאו. פעמים הוא קרוב לנפול ועדיין לא הגיע עת מפלתו. ויש לו עוזרים בשמים להקימו עד בא רצון האדון ית' להכניעו. על כן נרמז בו עזוב תעזוב. הקנאה תעזב הנקמה. עד אשר יגיע החפץ. ויתקיים מה שאמר שלמה בחכמתו כי שבע יפול צדיק וקם. שני גרישין. הוא מה שאמרו פניהם זה למול זה. זה לגרש וזה לגרש והאלהים יבקש את נרדף. יתיב זקף דרגא תביר. עוד יגיע זמן ויראה שישוב מה שלפנים לאחור. והכפוף יהיה זקוף. כאומרו ה' זוקף כפופים. והתחתון ישוב עליון. והמדרגה העליונה תשבר שלשה שברים סמאל ושושבינו ולילית. תחת רגלי ג' כתרים כתר הרחמים והשושבין יחיד עולם וכתר המלכות. על כן דרגא תביר כדמות ג' שברים וכו'. ע"כ נראה שזה השונא הוא רמז לסמאל. הוא נחש הוא שטן הוא יצר הרע. שהטעה לאדם כראשון ומטעה הבריות כולם אחריו בחלקת אמריו רכו משמן. בענייני הנשים והתענוגים. ולכן אמרו שלא נמצא סמך בכל מעשה בראשית עד בריאת האשה שכתוב בה ויסגור בשר תחתנה והיא סמך של סמאל שמטעה האדם אחר הנשים. ונותן עצות נבערות להעלים עין מן המצות. כמו שאמר בכאן והתעלמת. שהוא אומר כן. והתורה אמרה לא תוכל להתעלם. ולכן סמך לכאן לא יהיה כלי גבר על אשה. כי זאת היא עצת יצר הרע להחטיא האדם. ולכן אמר כי תועבת ה' כל עושה אלה. לפי שיצר הרע נקרא תועבה:
אחר כך אמר כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם. הנה בכאן ג"כ רצה להדריך האדם במדות טובות ולהרחיקו ממדות הרעות כמדת האכזריות והכילות. ולכן אמר לא תקח האם על הבנים. ואע"פ שאמרו האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ובטוב יזכר שמך משתקים אותו וכו'. כן האמת שאין הטעם האמיתי משום אכזריות כי טעם אחר יש בו. אבל עם כל זה פשט המצוה נראה כך. כי התורה יש בה פנימי וחיצון. כאומרו אם תבקשנה ככסף. וכבר פירשתי אלו הפסוקים. והנה לפי הנראה כמו שהזהיר למעלה על ענין יצר הרע שלא ישמע אליו ובפרט בענין הנשים. כאומרו לא יהיה כלי גבר על אשה. כן בא להזהיר בנאי על ענין חמדת הממון. שלא ישמע אל דברי יצר הרע שאומר לו קח לך אם על בנים. ובזה תרויח כמוי מהאם והבנים. ולא תחוש לד"ת שאמרה שלח תשלח את האם. ולזה הזהירה תורה ואמרה לא תקח האם על הבנים למען ייטב לך. כי טוב אחר לך צפון לא יערכנו זהב וזכוכית. ולא תשמע אל דברי הנביא השקר הוא יצר הרע הנקרא נבל וכילי. כי כשמו כי הוא נבל שמו ונבלה עמו והוא שונא לך ומבקש רעתך. ולכן הזהיר למעלה עזוב תעזוב עמו. בין שיהיה שונא או אוהב. ואפי' שיהיה שונא בעבירה כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא. וכמו שאמרו מצוה לטעון עם השונא משום הכנעת היצר הנקרא שונא. כאומרו אם רעב שונאך האכילהו לחם כמו שפירשתי למעלה. וג"כ דבר על אדם שיש לו שונא. ואע"פ שנראה שעושה חסד לנקמה. כאומרו כי גחלים אתה חותה על ראשו. כבר תירצו שפירושו כי גחלים אתה מסיר מעל ראשו. כמו השמרו לכם עלות בהר שהוא כמו מעלות. ופירושו אם תעשה חסד לשונאך אתה מסיר האש שבלבו עליך. ואתה גורם להשיב חמתו. וי"מ כי מבשתו הוא נשרף ונכווה ומתנחם. ולא ירע לך ולא די זה אלא וה' ישלם לך. ולכן צותה התורה כי תראה חמור שונאך. שכוונת התורה להסיר הכעס ולבקש השלום לעשות לפנים משורת הדין. ואע"פ שכתוב בפרשה וכן תעשה לכל אבידת אחיך. הראשונים היו מחזירים אבידת העו"ג משום קדוש השם. כדאשכחן בירושלמי דבי מלכא אבד אבידתא. נפק כרוזא דאהדר בגו תלתא יומין יהבי ליה תרקבא דדינרי. ואי תשתכח בידיה לבתר הכי יתיזו את ראשו בסייף. אשכח רשב"י אבידת' ולא אהדר יתי'. בתר תלתין יומין א"ל מלכא מ"ט לא אהדרת בגו תלתא יומי. אמר ליה אי אהדרנא סברנא כי מדחלתיך אהדרנא. אבל השתא בגין אוריתא. קלסיה ואמר בריך אלההון דיהודאי. ולכן צריך אדם לקדש את השם עכשיו יותר מבזמן הראשון משום דרכי שלום. ואם השונא הוא אמור על יצר הרע. לכן אמרו וה' ישלם לך ישלימהו לך. ולכן אין צריך לשמוע לו לפי שהוא נבל וכילי. אלא לשמוע לד"ת שאמרה לא תקח האם על הבנים:
ובזוהר אמרו למען ייטב לך. איטב לך הל"ל. מהו ייטב לך. זה השלוח ייטב לך. וזה רמוז בפסוק כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו. כי כשהאדם מקיים מצוה זו לשלח האם מעל הבנים. היא הולכת נודדת מקינה בהרים ובגבעות. צועקת ברוב כחה ממרת אמריה על בניה. עד שמלאך הממונה על העופות הלך ילך ובכה לפני השם. למה צוה לעשות כך בתורתו. אחר שהוא רחמים ודרכו לרחם על כל בריותיו. ואז השם זוכר לבניו ואומר שבכל צבא השמים אין מי שיזכר לבניו וירחם עליהם. או יתבע רחמים עליהם איך הולכים נעים ונדים ומפוזרים בארצות ומגורשים מבתיהם ומקינהם. ועל עוף זה יש פרקליטים גדולים. ואז השם אומר אחר שאין מליץ על בני. אני מדבר בצדקה רב להושיע ולרחם עליהם ולהחזירם לקיניהם ולבתיהם. ולכן השוה הכתוב הצפור נודדת מקינה לאיש נודד ממקומו. באופן שבסבת זאת הצפור הנודדת מקינה. השם זוכר לבניו ומרחם עליהם. וזה למען ייטב לך זה השלוח. ולא אמר איטב לך:
ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה רמזים גדולים בענין גלות ישראל וגאולתם. ובענין הייחוד ובביאת משיחנו כשיתגלה. שיעטרו אותו בכל מיני זיין במקום הנקרא קן צפור לנקום נקמתינו. ואמרו שקן צפור הוא רמז על כנסת ישראל. ועליה אמר גם צפור מצאה בית מבראשית. שנאמר בה בחכמה יבנה בית. ודרור קן לה היא בי"ה שנאמר בה וקראתם דרור. בזמן שהצפור מצאה בית שהיא בית המקדש בבנינה. דרור שהיא שכינה עליונה. מצאה קן לה מלמעלה. מיד אשר שתה אפרוחיה הם ששה ספירות שהם ששת ימי המעשה כולם פורחות עמה בכמה חגים ומועדים טובים. ואפרוחים שהם ישראל למטה. כולם פורחים עמה בגלות. ובזמן דבנים אלו אין להם כנפים במצות עשה. נאמר בה לא תקח האם על הבנים. אם כן מהו כי יקרא. אלא בזמן שאין לשכינה מקום לחנות שם בקביעות. הולכת במקרה. וזהו כל הקובע מקום לתפלתו וכו'. והנשמה שהיא קבועה בתפלה ובתורה היא מקום קבוע לשכינה לחנות בה. אבל הנשמה שאין לה קביעות בתפלה או בתורה. אלא אם מזדמנה לו במקרה. כן היא שורה עליה במקרה. וזהו כי יקרא קן צפור. דודאי הנשמה היא קן צפור. וכן הנשמות שלה שנקראו בתולות אחריה רעותיה. יושבות בגופים שהם קן שלהם. בדרך מקרה בזמן שאינן קבועים בבתי מדרשות ובבתי כנסיות. וזהו כי יקרא קן צפור בדרך. זאת היא קבורת רחל שהיא בפרשת דרכים. ושני המשיחים שמשם הם יוצאים כשבאים לגאול לישראל. בכל עץ זה עץ החיים. דכתיב ביה עץ החיים ועליו נאמר כי האדם עץ השדה. ועוד בכל עץ זה צדיק. שהוא עץ פרי עושה פרי. וזהו יום השבת ששם מתחבר הקב"ה עם השכינה. ועליו נאמר והיה כעץ שתול על וכו' אשר פריו יתן בעתו. שהיא ליל שבת שמשם פורחות נשמות חדשות בישראל שנקראו פנים חדשות. אפרוחים אלו תלמידי חכמים שבשבילם שורה שכינה בישראל. או ביצים אלו תינוקות של בית רבן שבשבילם שורה שכינה בישראל. והם בעלי מקרא בזמן שהם עוסקים בתורה ובמצות. שהם השם והשכינה. לחבר אותם כאחד. ויורשים משם הנשמות. ונקראים בנים של בעלי המשנה ובעלי מקרא. ועל זה והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים. והיא שוכבת עליהם בארבע כנפים שלה שנאמר וארבע כנפים. ולפעמים היא מסתלקת מהם. אלא בשביל שהם בניו דכתיב על כן המו מעי והם בעלי קבלה. שנאמר בהם לא תקח האם על הבנים ודאי הקב"ה התורה והמצוה היא שכינה. אשרי חלקו מי שמייחד אותם. ולכן זכור ושמור הם הקב"ה והשכינה. אשרי חלקו מי שמייחד אותם בשבת שהוא יסוד. והם כנגד תפילין של ראש ותפילין של יד. אשרי חלקו מי שמייחד אותם בקריאת שמע ביראה ובטהרה. שבזמן שישראל משתדלים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ביראה ואהבה. נאמר בהם לא תקח האם על הבנים. ובזמן שאין משתדלין כן נאמר בהם שלח תשלח את האם. ובזמן שישראל שומרים יום שבת ביראה ואהבה בזכור ושמור. נאמר בהם לא תקח האם וגו'. ואם לאו שלח תשלח שני גירושים. ובזמן שישראל מקיימים מצות ברית מילה ומעבירים מהם ערלה ופריעה ביראה ואהבה. נאמר בהם לא תקח האם. ואם לאו שלח תשלח. ובזמן שישראל מתייחדין בקידושין ושבע ברכות בקדושה וברכה. נאמר בהם לא תקח האם. ואם לאו שלח תשלח את האם וגו'. ואז ישראל בגלות. וגרמו לשכינה שנגרשה מקן שלה שהיא ירושלם הדא הוא דכתיב ובפשעיכם שולחה אמכם. ב' גירושים מבית ראשון ובית שני. וא"ת שאין הקב"ה מגורש עמה. לפיכך אמר הכתוב כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. כדי לשמור לה מרשות אחרת דכתיב אני ה' הוא שמי. ובשבילה הקב"ה אסור ברהטים הוא אסור עמהם בתפילין של ראש במקום ריהטי המוח. וזהו אסור ברהטים. והוא חבוש עמהם בתפילין של יד בקשר של יד. הדא הוא דכתיב פארך חבוש עליך. ולפי שהוא חבוש עמהם בגלות. נאמר בו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והשכינה היא בית האסורים שלו. וסוד הדבר צרור המור דודי לי בין שדי ילין. ואין רשות ליחד השם בלא השכינה דכתיב כי אם בזאת יתהלל המתהלל. וכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש. ולכן כשישראל מבקשים שאלתם מהמלך. אומרים לה אנה הלך דודך אנה פנה דודך ונבקשנו מעמך. בכמה בקשות של התפלה. ובשבילך הוא יורד עלינו. אוי להם לבריות שהקב"ה אסור עמם בגלות והשכינה אסורה עמהם. ונאמר עליה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והגאולה שלו שהיא תשובה תלויה בידם. שהם חמשים שערי בינה ששם חירות העבדים. ולכן נזכרה יציאת מצרים חמשים פעמים בתורה. ואין רוצין לעשות תשובה כדכתיב ויפן כ"ה וכ"ה וירא כי אין איש. בחמשים אותיות של פסוק שמע ישראל המייחדים בכל יום פעמיים. שיש בהם כ"ה וכ"ה אותיות. וירא כי אין איש. שיעורר לבו ליחד השכינה ביניהם. והוא משגיח מן החלונות שנאמר בהם חלו נא פני אל ויחוננו. למי שנאמר בה אל נא רפא נא לה. שהרפואה בידו וידו פשוטה לקבל שבים. ועוד משגיח מן החלונות הם חלונות של בית הכנסת. לפי שהם בבית האסורים. והוא משגיח עליהם בכל יום ונותן להם מזונות. ויפן כ"ה וכ"ה. אם יש מי שישוב בתשובה לשבר בית האסורים שלהם. וירא כי אין איש. אלא איש לדרכו פנו לעסקיהם. כל אחד בעסקו איש לבצעו מקצהו. בבצע זה העולם לירש זה העולם. ואין הם מאותם שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע. אלא וירא כי אין איש. כולם צועקים בתפלתם ביום הכפורים ככלבים הב הב לנו מזונות ומחילה וסליחה וכפרה וחיים כתבנו לחיים. והם עזי נפש ככלבים דשאר אומות. ואין להם בושת פנים. שאין להם מי שישוב בתשובה ראויה. ודומים לכלבים דכתיב בהם ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. והם כמו ערב רב שכל חסד שעושים לעצמן עושים. ועוד הם שואלים מזון וכסות ועונה שהיא עונת זיווגם. שנאמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואין מי שיבקש מזון שהוא שאר השכינה. כסותה זה כסות של מצוה. כסות של ציצית ועטוף שלו. ותפלין של יד. שנאמר בה תפלה לעני כי יעטוף. ועונתה. קריאת שמע בעונתה. ואם שלש אלה לא יעשה לה לשכינה. ויצאה חנם איו כסף. אין לו בושת פנים מהשכינה חצוף הוא. והן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ובשביל כך כי היא כסותה לבדה זה גלגול ראשון. היא שמלתו לעורו זה גלגול שני. במה ישכב זה גלגול שלישי. ואלו הם שלשה לבושים. שלשה כסויים של שלשה גווני העין. שהם לבושים דבת עין שהיא הנשמה. ובאלה השלשה נאמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. וכנגד אלו השלשה גוונים הם גווני הנר. שנאמר בהם וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. וירא זה גוון אחד. מתוך הסנה זה השני. וירא והנה הסנה בוער באש הרי שלשה. והם כנגד שלשה גווני העין. בלבת אש זה בת עין. באותו זמן שיהיו מאירים שלשה גווני העין. שהם כנגד שלשה גווני הקשת. מיד וראיתיה לזכור ברית עולם. ובאותו זמן כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון. אור העין הוא עמוד האמצעי. בת העין בית שלו. באותו זמן שיפנה הענן מן בת עין. שנאמר בה סכותה בענן לך מעבור תפלה. שהיא תבלול בעין רומי הגדולה שכינה עליונה עתידה לומר להקב"ה. למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. אנכי של יציאת מצרים שאע"פ שאין חבוש מתיר את עצמו שהיא שכינתו מבית האסורים. שכינה עליונה יגאל לה'. הה"ד וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר. שהיא ימינו לקבל שבים ימין השכינה. באותו זמן שכינה עליונה כנשר יעיר קנו. שהיא ירושלים קן ו' על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו. הה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים. שבזמן שהשכינה בגלות נאמר בה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה. אלא בשבת ויו"ט שמתיחדה עם בעלה. וכמה נפשות יתרות שיורדות עמה לדור בישראל. הה"ד ושמרו בני ישראל את השבת. אשרי חלקו מי שמתקן לה דירה נאה בלבו. וכלים נאים באבריו. ואשה נאה שהיא הנשמה. שבשבילה שורה הנשמה עליונה שהיא נשמת כל חי. וכמה מלאכים באים עמהם שהם שבעים. שתלויים מן זכור ושמור. וזהו ויכולו ע"ב. ונקראו אלו הנפשות אושפיזין. לפי שאין שורות בישראל אלא ביום השבת. וכשיוצא השבת כולם חוזרים למקומם. והנשמות שהם מצד השכינה עליונה נקראו אפרוחים. והנשמות שהם מצד שכינה תחתונה נקראו ביצים. וזהו סוד הפורש סוכת שלום עלינו. שכינה עליונה היא סוכת שלום שמסכך על שלום. שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. סוכה היא למטה כ"ו ה"ס שהיא יאהדונה"י. סוכת שלום סוכה שהיא תפארת. באותו זמן יהיו הבנים ברשות הקב"ה. וקול יוצא ואומר לא תקח האם על הבנים. ומיד שיוצא זכור ושמור ויבא לילה דיום ראשון של שבת. קול שני יוצא שלח תשלח. כי יקרא קן צפור. היא סוכה. שכינה עליונה. בכל עץ. הה"ד ולקחתם לכם פרי עץ הדר. אפרוחים. אלו שבעה ימי סוכות. או ביצים. שבהם עושים שבעה הקפות. והסוד נקבה תסובב גבר. זהו סוד גן פרי עץ שכינה עליונה. עץ הוא לולב שהוא אתרוג. וצריך לנענע בו לששה קצוות ארבע רוחות מעלה ומטה. לעורר עליה ששה. ושלשה נענועים לכל צד עולין י"ח. וצריך ד"פ ח"י ח"י בנטילת לולב. שנים באנא. שנים אחרים בהודו לה' תחלה וסוף. ובאלה הנענועים הם משפילים ממעלה למטה שבעים אומות. ואח"כ כשנוצחים אותם אומרים אני והו הושיעה נא שני פעמים. ששם וי"ו מן ויס"ע ויב"א וי"ט. ובאותו זמן לא תקח האם על הבנים וכו'. בא וראה שלח תשלח. מלאך יש שממונה על העופות שהם הנשמות שנקראו צפורים. סנדלפון שמו. ובזמן שאין ישראל מקיימין זאת המצוה. והולכת אם מגורשת. והבנים צווחין. הוא מלמד זכות על העופות ואומר והרי כתוב בך ורחמיו על כל מעשיו. למה גזרת על זאת העוף שתהיה מגורשת מקינה. וכן מטטרון מלמד זכות על שלו. שהם הרוחות מהכסא הנשמות. ומזאת החיה הרוחות ומאופן נפשות. והם בבריאה יצירה עשייה בשבת ויום טוב. יורדים עליהם נשמות ורוחות ונפשות בדרך אצילות רוח הקודש. וכל שר מלמד זכות על עופות שלו שהם נשמות שפורחות בבני אדם. ובזמן שישראל מקיימין זאת המצוה כל ממונה מלמד זכות על עופות שלו. והקב"ה קורא לכל צבאיו ואומר. וכי כל הממונים של עופות של מטה מלמדים זכות על העופות שממונה עליהם. ואין בכם מי שילמד זכות על בני שהם בני בכורי ישראל. ועל השכינה שהיא בגלות. וקן שלה שהיא ירושלים חרבה מבניו. והם בגלות תחת יד אדונים קשים מאוה"ע. ואין מי שיבקש עליהם רחמים וילמד זכות עליהם. באותו זמן צווח הקב"ה ואומר למעני למעני אעשה ואעש למען שמי. ובזה מעורר רחמים על השכינה ועל בניו שהם בגלות ע"כ:
הרי לך עיקרים גדולים במאמר הזה של קן צפור וקצרתי בו מאד. ובמאמר אחר שמתחיל כ"ה אמר השם מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם. ועם כל זה עשיתי בהם משפטים גדולים. ואם כן אשור באפס עשקו. קל וחומר בנו של קל וחומר שאעשה בהם שפטים גדולים וכו'. מאריכין שם הרבה בסוד קן צפור ובסוד הגאולה ובזמנה. שאומרים שם עשר שבטים אלף שנין תרין שבטין. מאתן שנין שארו דמעין למנפל וכו'. ולא כתבתי לך זה אלא להודיעך קושט אמרי אמת. וכמה סתרים גדולים יש בתורה בכללה. ובכל מצוה ומצוה. אחר שאתה רואה בעיניך מה שכתבו במצות קן צפור שהיא כמו מקרה. כמו כי יקרא קן צפור לפניך. ויש בה סתרים גדולים מסוד הייחוד. ובכמה פנים במצות נמצא בהם סוד הייחוד. וכן כתבתי זה בכאן להודיעך כי בחורבן רומי מיד תהיה גאולתינו. וזה שאמר המאמר סכותה בענן לך מעבור תפלה. שהיא תבלול בעין רומי. מיד תאמר השכינה להקב"ה למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. ואנו בטוחים בהשי"ת שיהיה זה במהרה בימינו. כי סביב רשעים יתהלכון ובא יומה. ובא עת פקודתן כאויב האויב תמו חרבות לנצח. וכמו שכתבתי בפרשת פנחס. ואז ירומם השם לישראל מעפרם וזלזולם. וזהו כרום זלות ולמי לבני אדם. שהם ישראל שנקראו אדם דכתיב אדם אתם. וכן כתבתי זה בכאן להודיעך סוד אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. שהוא הקב"ה שהוא חבוש וקשור ואסור בשבילנו. כאומרו מלך אסור ברהטים בשביל התפלין שהם בריהטי דמוחא. וזהו פארך חבוש עליך. כי תפארת ישראל חבוש בבית האסורים. עליך בשבילך לפי שאין אנו עושים תשובה ואם היינו עושים תשובה היינו מתירים להקב"ה ולשכינה מבית האסורים. ולכן אמר וירא כי אין איש שאין להם בושת פנים לשוב בתשובה. עיין במאמר זה וכתבהו על לוח לבך ועל מזוזות ביתך. ורפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. באופן שבזה כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו וכו'. ואנו בטוחים בקיום המצות שהשם יבנה לנו בית המקדש בבנין חזק לא כבנין הראשון. כאומרו התנערי מעפר קומי שבי ירושנים שהיא קן צפור. ויתקיים גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה. והיכן את מזבחותיך ה' צבאות. ולזה סמך לכאן למצות קן צפור כי תבנה בית חדש. וזהו מקדש ה' כוננו ידיך ולא בידי אדם. ואז לא תשים דמים בביתך. כאומרו בלע המות לנצח. כי יפול הנופל ממנו. כאומרו וארץ רפאים תפיל. וכן נאמר ואז יפול הנופל שהוא עשו הרשע. כאומרו אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך. שפירושו שאע"פ שישים קנו בין ישראל שנמשלו לכוכבים. משם אורידך ותפול בנופלים. כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ממעל לכוכבי אל אשים כסאי. עול מן עמיה דאלהא אשוי כורסי מלכותי. וזה נראה לי פירוש יפה ממה שאמר שים קנך. ולא אמר תשים אלא שים. שהוא צווי. כמו ושים בסלע קנך. שירמוז הכתוב שראוי לו לשים כסאו בין ישראל ולהתערב עמהם. בענין שבזה משם אורידך ממעלתך וגדולתך. אבל לא תשבר מכל וכל. אבל תהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. בענין שבזה יהיה בזוי מאד. כאומרו בזוי אתה מאד. בענין שיהיה בזוי וחסר מאד. וזהו גם כן יפול הנופל ממנו. מן החסרון. כמו לא נופל אנכי מכם. וזהו הנופל. שכבר הוא חסר מימות הנביאים. כאומרם הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. בענין שיחסר טובו כשיבנה בית חדש השם. וזהו גם כן ולא תשים דמים בביתך. על עשו הרוצח דכתיב ועל חרבך תחיה. וכן רמז כי יפול הנופל ממנו על ארמילוס הרשע שבביאת משיחנו יהרג. כאומרו וברוח שפתיו ימית רשע. ותרגום יונתן ב"ע יקטל ארמילוס רשיעא. וכבר אמרו שהוא יושב באבן גדולה שברומי. ובאותו זמן יפול הנופל כי אותה אבן תפיל נפל א' שהוא ארמילוס הרשע. וזהו כי יפול הנופל ממנו. ובאותו זמן לא תזרע כרמך כלאים של אומות העולם. פן תטמא כרם ה' צבאות שהוא ישראל. ולכן על זה הדרך לא תחרוש בשור ובחמור. שהם עם הדומה לחמור. וכן לא תלבש שעטנז. לפי שהוא מצד שמאל. ולכן משימים תאגין כתרים. ותאגין לאותיות שעטנ"ז ג"ץ. אבל גדילים תעשה לך אף מן הכלאים. לפי שכח המצוה ידחה לצד שמאל רוח הטומאה:
ונחזור לדרך הפרשה שפירשנו שכולה מדבר כנגד יצר הרע. ולכן הזהיר על החמדה לא תקח האם. ושלא ישמע לעצת יצה"ר. ולכן סמך מיד כי תבנה בית חדש ועשית מעקה. לפי שיצר הרע נקרא צור מכשול ואבן נגף. והוא רוצה לעוות אדם ולתת מכשול לפניו. לזה אמר ועשית מעקה בענין שלא תשים דמים ומכשול בביתך. הפך כוונת יצר הרע. ואמר כי יפול הנופל ממנו. לומר שאע"פ שיפול הנופל שכבר הוא נופל ומת. לפי שהוא חלל רשע וכבר נתחייב בדין. עם כל זה ועשית מעקה. בענין שלא יפול בשחת יפעל. כי אולי יחזור בתשובה. וזהו ע"ד שאמר ירמיהו ע"ה היפלו ולא יקומו. שהיו חושבים שכיון שנפלו וחטאו שאין להם תשובה. וזה שקר כאומרו מיד מדוע שוכב העם הזה ירושלים משובה נצחת. ובזה החזיקו בתרמית מאנו לשוב. אע"פ שיבא יוה"כ. ובזה הם חסרים מהבע"ח. כי ידוע לכל זמן וגם חסידה בשמים ידעה מועדיה ועמי לא ידעו דרך ה'. שנתן להם ימי תשובה. ואם כן לפי דעתם אכן לשקר עשה עט סופרים שקר. כלומר כי כל ד"ת ונביאיה שהתנבאו על התשובה הוא שקר. וכל זה בחשבם שמי שחטא ונפל. איך אפשר שיקום. אחר שחטא למלך גדול. ולזה אמר הקשבתי ואשמע לא כן ידברו. כלומר שהיה רוצה להקשיב ולהבין סברא זו אם יש לה ממשות. וראה וגזר כי שקר הם דוברים. וזהו לא כן ידברו. כי הנופל יכול לקום. והחוטא לשוב. ואחר שהם אין רוצים לשוב ומחזיקים בסברתם הרעה. לכן יפלו בנופלים בענין שלא יקומו ולא תהיה להם תשובה. וזהו בעת פקודתם יכשלו. כי אם יכשלו קודם בא פקודתם. אולי יקומו בנתיים. אבל כשיכשלו בעת פקודתם אין להם מציאות לקום כי אין להם זמן. וז"ש בכאן כי יפול הנופל. שהוא נופל מעיקרא. אחר שלא רצה לשוב:
וסמך לכאן לא תזרע כרמך כלאים. לפי שהוא ערוב הכחות. וזהו כלאים מניעת הכח שניתן לכל דבר מששת ימי בראשית למינה למינהו. וכל זה מצד יצר הרע שחפץ בכל בלבול ועירוב ותערובת חמץ. וכן לא תחרוש בשור ובחמור. שהם שתי מדות. כשיתחברו יזיקו העולם. וי"א שהוא משום צער בעלי חיים. שהשור מעלה גרה והחמור חושב שאוכל ויש לו צער. וכן לא תלבש שעטנז. שהם שתי מדות כשמתחברות. מזיקים העולם. והעד קין והבל. הבל הביא מבכורות צאנו. וקין הביא מזרע פשתן. כאומרם סופי תיבות קרבן קו"ף רי"ש בי"ת נו"ן הוא פשתן. גדילים תעשה לך. אף מן הכלאים. לפי שהמצוה מעכבת הפורענות ודוחה רוח הטומאה מן הארץ:
אח"כ אמר כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. כי זה ג"כ מצד עצת יצר הרע המחטיא האדם. ומשיאו עצה להוציא שם רע על בתולת ישראל. כמו שהוא נקרא רע ובליעל. ורצה להוציא שם רע על בתולת ישראל סתם למעלה ולמטה. והיא כנסת ישראל שנקראת בתולת ישראל. ואמר ושם לה עלילות דברים. לפי שאמר ובא אליה ושנאה. ואיך אפשר זה שבא אליה ושנאה. כי הוא להפך כי מצד הביאה אוהב אותה. כאומרם אילת אהבים מה אילה רחמה צר וכו'. לכן אמר כי השנאה אינה אמיתית אלא ששם לה עלילות דברים. ורצה להוציא עליה שם רע שלא כדין. ולכן אמר אבי הנערה את בתי נתתי לאיש הזה וישנאה. והיה ראוי להפך כאומרו ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. אבל הסבה השנאה לפי ששם לה עלילות דברים. ותואנה הוא מבקש מצד יצר הרע המחטיאו. וכשיתברר הדבר ראוי הוא למלקות בעור שור וחמור. שהוא רמז ליצר הרע. וענשו אותו מאה כסף. אחר שהוציא שם רע על בתולת ישראל. חתם ולו תהיה לאשה. אחר שנתן עיניו באשה אחרת. ולפי שאולי הסבה היתה שיתנו לו שקלי ממון. לזה אמר וענשו אותו מאה כסף. ואם אמת היה הדבר ולא רצה להוציא עליה שם רע. וסקלוה כל אנשי עירה. אחר שעשתה נבלה בישראל. והוא עם קדוש פרוש מן העבירה ומן הערוה. וזה רמז על מה שאמר בענין שכם כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה לדורות. ואמר ובערת הרע מקרבך. להורות שאם נמצא הבועל שראוי להמיתו גם כן:
אח"כ אמר כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל. לרמוז כי דבר של גנאי הוא ונבלה גדולה היא לזנות בית אביה. ושימצא בישראל איש שוכב עם אשת איש. ולכן אמרה התורה שזה היה מוציא שם רע. כי לא בשופטני עסקינן שימצא בישראל איש כזה. אבל אם אמת היה הדבר זה רע גדול. ולזה סמך מיד כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל. כי זה רע גדול ודבר נמנע. אחר שהוא עון פלילי ואש הוא עד אבדון תאכל. ולא ינקה כל הנוגע בה. ולכן כשימצא דבר כזה לשכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם. אע"פ שלא היה ראוי שימות אלא האיש. אחר שהוא איש ויודע עונש הדבר. כי האשה נראה שדעתה קלה ואינה יודעת עונש הדבר (וחמודתו) [וחומרתו]. ולא היתה ראויה לעונש גדול כמוהו. לזה אמר ומתו גם שניהם האיש והאשה. ואע"פ שהאשה לא היתה ראויה למות. ובערת הרע מישראל. אחר שהיא כלי והכנה להחטיא זה האיש:
אח"כ אמר כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש וגו'. לרמוז שלא יחשוב אדם שלא חייבה תורה מיתה אלא באשה נשואה בעולת בעל. אבל הארוסה שלא היתה בה זיקת בעל לא תהיה חייבת. לזה אמר שהדין שוה בארוסה ונשואה. ועוד הוצרכה זאת הפרשה לתת חילוק בין העיר לשדה. כי בעיר היה לה לצעוק. אחר שהיו בה רבים להצילה. אבל בשדה אין הדין שוה. כי אע"פ שצעקה הנערה המאורשה אין מושיע לה. ולזה אמר ומצאה איש בעיר. וסקלתם אותם באבנים. היא לפי שלא צעקה. והוא על אשר עינה את אשת רעהו. שהורה בזה שהיא אשת רעהו גמורה אע"פ שלא נכנסה לחופה. והורה ג"כ שהוא חייב מיתה אחר אשר ענה את אשת רעהו. כי אחר שהיא היתה בתולה אע"פ שתחלתה ברצון וסופה באונס. והיה לה לצעוק ולתת קולות בששבר דלתיה ובתוליה כי זה עינוי גדול לאשה. וכשנתנה קולות אולי הוא סגר פיה בענין שלא ישמעוה בעיר. ובזה ותבחר מחנק נפשה (אשר) [אחר] שלא היתה יכולה לצעוק. וזהו תחת אשר ענה את אשת רעהו. ולא אמר אשר שכב. אבל כשמצאה בשדה מסתמא צעקה הנערה המאורשה בשבירת דלתיה ובריחיה ונתנה קולות וקולי קולות. והוא לא חשש לסתום פיה אחר שהיא בשדה ואין שומע לה. ולכן אינה ראויה לעונש אלא ומת הוא לבדו. אבל היא אינה חייבת שום עונש. וזהו ולנערה לא תעשה דבר. ואח"כ פי' שאם היא נערה בתולה אשר לא אורשה ושכב עמה ונמצאו שניהם ברצון שלם. עכ"ז וענשו אותו ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה להוציא בתוליה. אבל באשת איש לא נתן חילוק בה בין עיר לשדה. אחר שהיא בעולת בעל ויכולה לומר לא פעלתי און. ואחר שפירש דין הנשים האסורות. בא לפרש דין האנשים האסורים מצד עצמם. וזהו לא יבא פצוע דכא. וכן לא יבא ממזר בקהל ה'. בענין שלא ירבו ממזרים בישראל. ולפי שהממזר נראה שהוא לא חטא כאומרם ז"ל ראיתי דמעת העשוקים זו דמעת הממזרים. שנראה שיש להם דין כאומרם אם אבי חטא אני מה חטאתי. ואולי היו אומרים שהיו מותרים אחר ג' דורות. לז"א גם דור עשירי. ולפי שעמון ומואב היו ממזרים לפי שבא לוט על בנותיו ויצאו משם עמון ומואב. ולזה סמך לא יבא עמוני ומואבי אצל לא יבא ממזר. ומפני כבודן של רות המואביה ונעמה העמונית. אמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. והעלים טעם הממזרות. ולזה תמצא שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. לפי שבנות לוט נתכוונו לשם מצוה ולוט נתכוון לשם עבירה. וכמו שאמרו צדיקים ילכו בם אלו בנות לוט. ופושעים יכשלו בם זה לוט כמו שכתבתי במקום אחר. וכן נתן טעם אחר. ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור לקללך. בענין שתאבד מנפש ועד בשר יכלה. ולכן לא תדרוש שלומם וטובתם לעולם. אבל אדום ומצרים אע"פ שהם אויבים שלך. דור שלישי יבא להם בקהל ה'. אחר שלא נגעו בנפשך כמו המואבים והעמונים שלא קדמו אתכם בלחם ובמים. כי אחר שאברהם עשה עמהם חסד כשהיה הולך עמו והצילו מן המלכים. היה להם לגמול לך חסד בלחם ובמים. ואע"פ שכתוב כאשר עשו לי בני עשו והמואבים היושבים בער. וא"כ איך אמר על דבר אשר לא קדמו כו' [אלא אשר לא קדמו] חוזר לעמון. ואשר שכר חזר למואב:
